1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ב-עת"א 1048-08-12 (בהרכב: כב' סגן-הנשיא א' אברהם וכב' השופטים: ב' ארבל ו-ש' אטרש), בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים שלא לדון בבקשתו לשחרור מוקדם, טרם שיסיים לרצות את תקופת המאסר-חלף-הקנס, שהוטל עליו בתאריך 7.2.2012.
אביא להלן את העובדות הדרושות להכרעה.
רקע
2. בתאריך 8.7.2002 גזר בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף) על המבקש עונש של 16 שנות מאסר בפועל, שתחילתן בתאריך מעצרו - 11.10.1999 בגין הרשעתו בעבירות של סחר בסמים מסוכנים. כן הושת על המבקש קנס בסך 400,000 ש"ח (להלן: הקנס), או מאסר למשך 3 שנים תמורתו (להלן: המאסר בשל אי תשלום הקנס, או המאסר חלף הקנס). בגזר הדין לא נקבע מועד לתשלום הקנס.
בתאריך 29.10.2002 נגזרו על המבקש, בעניין אחר, שלושה חודשי מאסר, בנוסף ל - 16 השנים שנגזרו עליו קודם לכן. סך כל תקופת מאסרו של המבקש עומדת, איפוא, על 16 שנים ו - 3 חודשים.
3. המבקש סיים לרצות שני-שלישים מתקופת מאסרו הכוללת (עם "ניכוי מינהלי") - בתאריך 17.6.2009. כשבועיים קודם לכן (בתאריך 31.5.2009) התייצב המבקש בפני ועדת השחרורים. לבקשתו, נדחה הדיון בעניינו "למועד שיקבע על ידי המזכירות על ידי תיאום עם האסיר".
4. כחצי שנה לאחר מכן, בתאריך 21.1.2010 (בטרם התקיים דיון בעניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים), ומשהקנס בסך 400,000 ש"ח שנגזר על המבקש בשעתו, לא שולם - פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה להוציא כנגד המבקש פקודת מאסר עקב אי-תשלום הקנס. בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו (מתאריך 21.1.2013) כי: "אין כל צורך בהחלטה נוספת. משלא שולם הקנס, יש לפעול להוצאת פקודת מאסר". בהתאם לכך, בתאריך 22.3.2010 (כ-9 חודשים לאחר שהמבקש סיים לרצות שני-שלישים מתקופת מאסרו), הוצאה כנגד המבקש פקודת מאסר לתקופה בת 3 שנים, עקב אי-תשלום הקנס (להלן: פקודת המאסר).
5. בעקבות ההתפתחות שנסקרה בפיסקה 4 שלעיל, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לאפשר לו לשלם את הקנס בתשלומים, לדחות את מועד התשלום לאחר שחרורו ממאסר ולבטל את פקודת המאסר שהוצאה בעניינו - וזאת בטענה כי הוא חסר אמצעים.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה (בתאריך 10.11.2010), בין היתר, מהטעם שהמבקש לא הצביע על נימוק שבכוחו להצדיק שינוי מהוראות גזר הדין ולא סיפק הסבר לאי-תשלום הקנס, או למחדלו לפנות בבקשה מתאימה סמוך לאחר מתן גזר-הדין ובמשך התקופה הארוכה שחלפה מאז.
עם קבלת ההחלטה הנ"ל פנה המבקש, באמצעות בא כוחו דאז - למשיבה, בבקשה להסכים למתן ארכה לתשלום הקנס ולדחיית ביצוע פקודת המאסר. הסכמת המשיבה הותנתה במסירת תצהיר מטעם המבקש לפיו הוא מתחייב שלא יבקש שחרור מוקדם ולא יתייצב בפני ועדת השחרורים עד לאחר תשלום הקנס במלואו. המבקש חתם על תצהיר שכלל את ההתחייבות האמורה בתאריך 11.11.2010 (מש/6).
בהתאם לכך, הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה מוסכמת לדחיית מועד תחילת ריצוי המאסר עקב אי תשלום הקנס, עד לתאריך 15.5.2011, ובהמשך הוגשה גם הודעה שבה פורטו הסדרי התשלום. בין היתר הוסכם בין הצדדים כי התשלום יבוצע בשני חלקים שווים וכי מועד תשלום החלק הראשון יהיה לא יאוחר מתאריך 15.5.2011. כמו כן צוין כי ככל שלא יתקבלו התשלומים במועדם - תיכנס פקודת המאסר לתוקפה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בתאריך 15.5.2011 ונקבע בה כי לאור המוסכם תעוכב פקודת המאסר למשך 45 ימים והמועד לתשלום הקנס הוארך לפרק זמן זה בהתאם ובכפוף לתנאים שפורטו בהודעת המשיבה.
המבקש לא שילם את הקנס, חרף הארכה שניתנה לו, ועל כן, בתאריך 12.12.2011 הוצא כנגדו צו מאסר בשל אי-תשלום הקנס (להלן - צו המאסר), אשר גם אותו ביקש המבקש לדחות עד לחודש פברואר 2012, ובקשתו נעתרה.
6. בתאריך 9.2.2012 פנה המבקש לרשם בית הסוהר בבקשה לדחות את הפעלת צו המאסר עד לתאריך 21.2.2012, ואף בקשה זו התקבלה, תוך שהובהר למבקש כי במידה והוא לא ישלם את הקנס עד לתאריך הנ"ל - המאסר יופעל. המבקש לא שילם את הקנס עד למועד האמור וצו המאסר שהוצא נגדו - הופעל.
החלטת ועדת השחרורים שלא לדון בעניינו של המבקש בהיותו מרצה מאסר חלף קנס
7. בתאריך 27.6.2012 הובא עניינו של המבקש לדיון בפני ועדת השחרורים, אשר קיבלה את עמדת המשיבה לפיה אין מקום לדון בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי, בהיותו מרצה מאסר בשל אי תשלום קנס.
בהחלטתה, קבעה ועדת השחרורים, בין היתר, כדלקמן:
"על פי הוראת סע' 46 לחוק העונשין והנתונים הנ"ל שהוכחו בפנינו על פי מסמכים רשמיים שבתיק האסיר, אנו מקבלים את טענת ב"כ היועמ"ש שטרם הגיע הזמן לדון בבקשת האסיר לשחרור מוקדם, כל עוד הוא מרצה את המאסר של שלוש השנים בגין אי תשלום הקנס או לאחר תשלום היתרה היחסית של הקנס, בניכוי ימי המאסר שריצה תמורתו.
אין לקבל את הטענה שהאסיר החל לרצות את חלף הקנס מיד לאחר מתן גזר הדין ותחילת מאסרו. האסיר יכול היה לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה להתחיל את חלף הקנס מיד בתחילת מאסרו, אך לא עשה כן, ולכן חלף הקנס מתחיל רק בהוצאת פקודת מאסר חתומה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.
בשולי הדברים ראוי לציין כי החוק לשחרור על תנאי ממאסר אינו מאפשר ניכוי שליש מאסר ב[ג]ין אי תשלום קנס".